אני כאן בגלל אשתי

אני מלווה הורים בחינוך ולדורף מזה שנים רבות, ובכל השנים הללו רק פעם או פעמיים התקשר האב לתאם את הפגישה הראשונה. לרוב מתקשרת האם. אבות (וגברים באופן כללי) מגיעים לטיפול הרבה פעמים בגלל דחיפה של הנשים בחייהם, ובמפגש הם לרוב יגידו: "אני כאן בגלל אשתי". תהיתי האם גם לחינוך ולדורף מגיעים הגברים בעקבות בנות זוגם? מהי חווייתם בחינוך ולדורף?

לחבר ראש ולב

ערן הלוי, מאלוני אבא, הוא אבא וסבא בחינוך ולדורף, מנחה מעגלי הקשבה וקולגיומים בחינוך ולדורף.

"נחשפתי לוולדורף לפני כשלושים שנה, כשלימדתי שחייה לילדים מכיתה א' בהרדוף. שמתי לב לדרך שבה הם נושאים את גופם ומשחקים במים ובחוץ, היה בזה משהו שתפס אותי. רציתי להעמיק בדרך שבה הם מתחנכים. הגעתי לבית הספר בהרדוף בזמן הפסקה והילדים שיחקו בחוץ. ראיתי שם מה שראיתי גם בבריכה ושלא הכרתי מבית הספר הרגיל שבו למדה בתי: אנרגיה ושמחת חיים בלתי אמצעית ופשוטה שזרמה מהגוף שלהם אל הדשא. זה היה רגע מכונן. אמרתי: כאן אני רוצה שילדיי ילמדו! אחרי ששמתי את ילדיי בחינוך הזה, הלכתי ללמוד הוראה בסמינר בהרדוף, אז מהבחינה הזאת אני לא אבא רגיל.

״ילדיי עברו לחינוך ולדורף אבל גילינו שזה לא מתאים לכולם, ובני חזר לחינוך הרגיל. לבתי הוולדורף נתן מתנה, בנה בתוכה ביטחון עצמי, שמחת חיים, תבונת כפיים, והפך אותה לאדם שלם. אדם הומניסטי שהולך לרוחב ולא לאורך.״

ערן הלוי: ״הוולדורף מוציא ממני כגבר את החלק היותר רך שלי. יותר אינטליגנציה רגשית באה לידי ביטוי״

מה נדרש ממך כאבא בחינוך הזה?

״מההתחלה מצא חן בעיניי שבית הספר הוא קהילה. בטיולים ובימי גיוס מצאתי בקהילת בית הספר הרבה גברים כלבבי שהם חבריי הטובים עד היום. לתפיסתי, הוולדורף מוציא ממני כגבר את החלק היותר רך שלי. יותר אינטליגנציה רגשית באה לידי ביטוי ולימודי האנתרופוסופיה עזרו לי כגבר לחבר את הראש אל הלב ואת שניהם אל הידיים.

אנשים רבים מקשרים רוך לחוסר סמכותיות. מה דעתך על הסמכות ההורית של הורי ולדורף?

״מה שאהבתי בחינוך ולדורף זה שגם אני כהורה עברתי תהליך של התחנכות. בשנים הראשונות הוולדורף שם דגש על גבולות. יש הרבה כללים שנראים נוקשים לאנשים מבחוץ, אבל זו פחות משמעת חיצונית, זו ׳סמכות אוהבת׳. כילד לא חוויתי סמכות הורית. אף פעם לא אמרו לי מה לעשות, לטוב ולרע. אבל דרך זה שראיתי את המחנכים של הילדים שלי שמים גבולות – נוכחתי שאם הסמכות נעשית מהלב ולא מהראש, הילד מקבל בדיוק את המזון שהוא זקוק לו.״

עולם אחר

שלומי יוסף, צלם מכרכור, אב לבת 14 בחינוך ולדורף, ובן 19 שהתחנך בחינוך הממלכתי.

״בילדותי בבית הספר ה׳רגיל׳, היינו ׳אנתרופוסופים׳: למדנו נגרות, כלכלת בית ותפירה... אבל ברור שמבחינות אחרות זה היה חינוך שונה לגמרי. כשבתנו התחילה ללמוד בחינוך ולדורף גילינו שזה עולם אחר וטוב יותר – לילדים ולהורים. זה סוג של קהילה.

כשנולדו הילדים הפכתי להיות עצמאי כדי שאוכל להיות איתם. לכן אם צריך להתנדב או לצאת לטיול, אני עושה הכול כדי שזה יקרה. ולמרות שאנחנו מתרוצצים כדי לפרנס, שווה למצוא זמן להיות פעיל. למשל, בערב ׳שורשים׳ בכיתה של הבת שלי, הורים שרו וניגנו ואני צילמתי.

״תקופת הקורונה חידדה את ההבדלים, כי הבן שלי נשאר בחינוך הממלכתי ושם לא היה מענה אישי לצורכי הילדים, ואילו בבית הספר האנתרופוסופי למדו בחצרות של המשפחות. עשו דברים נפלאים שהצילו את הילדים. לא השאירו אותם ׳להירקב׳ בבית. הבדל נוסף הוא תעודת סיום השנה – שבוולדורף בכלל לא נראית כמו תעודה. הלוואי על כל ילדי ישראל מורים עם יכולות הכלה והוראה כאלה. אני מסתכל במחברות של שירה וזה מדהים! הנושאים המיוחדים: אש, אבנים, כוכבים. וגם השיח שונה. מדברים איתם, מלמדים אותם לחשוב, ליצור, לכתוב. לא סתם: ׳תקראו פרק זה וזה ותסכמו׳.״

שלומי יוסף: ״תקופת הקורונה חידדה את ההבדלים. הבן שלי נשאר בחינוך הממלכתי ושם לא היה מענה אישי לצורכי הילדים״

האם יש משהו באבהות שלך שלמדת בבית הספר והכנסת הביתה?

״בעיקר התמודדות עם נושא המסכים. מסכים זו צרה, ובבית הספר לוקחים להם את הטלפונים. למדנו שאפשר להחליט מתי כן ומתי לא, ולהסביר. החלטנו, למשל, שבארוחות אין ספרים (כי הבת שלי קוראת הרבה) ואין מסכים. רוצים לדבר – תדברו. אפשר לאכול גם בלי לדבר, אבל בלי מסכים. זה עובד יופי.״

אוספים מידע דרך הגנן

יעקב פרפל הוא בן זוגה של הדר, ממקימות יוזמת חינוך ולדורף בקרית מוצקין. אב לשתי בנות, בגילים 10 ו-12 בחינוך הממלכתי ובן 6 בגן ולדורף.

״המפגש הראשון שלנו עם החינוך הממלכתי היה כשבתנו האמצעית הייתה בכיתה א' והזמינו אותי באמצע יום העבודה לבירור מכיוון שהילדה הגיעה עם מכנסי טייץ תקניים, אבל עם שני פסים בלתי תקניים בצדדים! היה לה ממש לא טוב בבית הספר ואנחנו חיפשנו גישה חינוכית אחרת. בדקנו כמה גישות, והדר הכי התחברה לחינוך האנתרופוסופי. היא הלכה ללמוד שנת מבוא, וזהו. נשאבנו לתחום. אפשר לומר שאני כאן בגלל אשתי. אבל היום אני הרבה יותר מעורב ממה שהייתי בעבר.

כשחברים שואלים אותי מה זה חינוך אנתרופוסופי, אני יכול להסביר להם רק דרך השלילה: מה זה לא. הילדות הגדולות לא הספיקו ליהנות מהחינוך האנתרופוסופי – הן בבית ספר רגיל. אבל בינתיים הצלחנו להקים גן ברוח ולדורף שאליו הולך הבן הקטן.״

יעקב פרפל: ״להגיד לך שכל ההורים בגן יודעים מה זה חינוך ולדורף? לא! אבל אוספים מידע, בעיקר דרך הגנן״

האם התחברת לציפייה שההורים יהיו מעורבים ויעזרו?

״אמנם אנחנו עירונים ׳הארד-קור׳, אבל כשבשלב ההקמה ביקשו עזרה, לקחתי חופש מהעבודה ועשיתי הכול בכיף. כבר מהטיול הראשון התהוותה קהילת הורים מגובשת, ועד עכשיו אנחנו איתם בטיולים ובקמפינגים. כמשפחה אנחנו מעבירים יותר זמן בטבע עם חברים מאשר מול המסכים.

אנחנו מאוד מעורבים ואוהבים את החינוך הזה. להגיד לך שכל ההורים בגן יודעים מה זה חינוך ולדורף? לא! אבל אוספים מידע, בעיקר דרך הגנן. בהתחלה הטריד אותי איך הילד ישתלב בעולם ׳הרגיל׳, אבל כשילדים מהגן עלו לכיתה א' בחינוך הקונבנציונלי, התברר שהמורים ממש מתפעלים. הם אמרו: ׳תשכפלו עוד ילדים כאלה! סקרנים, רגועים, קשובים, יצירתיים, יודעים ללמוד יותר מילדים אחרים׳. אז כן, החינוך הזה מבחינתנו הוא ממש הצלחה.״